התמודדות עם שיני בינה

סוגיית שיני הבינה הינה סוגיה שמטרידה הן את רופאי השיניים והן את החולים מזה שנים. האם יש לעקור את שיני הבינה כטיפול מנע ? האם לשמרן בכל מקרה ? לד"ר עמרי אמודי כל התשובות.

פה האדם הבוגר מכיל 32 שיניים קבועות שמחליפות 20 שיניים חלביות. שיני הבינה הן השיניים האחרונות הבוקעות בחלל הפה, בחלקו האחורי ביותר ונקראות גם השיניים הטוחנות האחרונות. הן צומחות בין גיל 17 ועד לגיל 50. האמונה הטפלה אומרת, כי הן מוסיפות חכמה לאדם, אולם מקור השם קשור לזמן צמיחתן של השיניים, סביב גיל 20 בממוצע, עת בה האדם הגיע לבגרות.

צמצום ממדי הלסת וחוסר מקום לשיני הבינה

האדם הקדמון השתמש בשיניו ללעיסת מזון בלתי מעובד, כדוגמת בשר וככלי עבודה לעיבוד עורות ושבירת ענפים. כיום בעולם המערבי לא נעשה שימוש בשיניים ככלי עבודה (למרות שעדיין יש מספר אנשים שפותחים בקבוקי בירה בעזרת שיניהם…). הקידמה והשינויים בהרגלי התזונה הביאו לכך שהאדם המודרני לועס מזון מעובד ורך יותר. השיניים הטוחנות האחרונות (שיני הבינה) הפכו כך למיותרות, ולראיה, ישנם יותר ויותר מקרים של אנשים אשר נולדו ללא הנבטים האמורים להתפתח לשיני בינה.

ממדי הלסת ובעקבותיהם השינויים בצרכים האנושיים הביאו גם לצמצום השינויים הסביבתיים התחתונה, כך שלעיתים לא נותר מקום לשיני הבינה (התופעה בולטת בעיקר בלסת התחתונה). חוסר המקום גורם לשיני הבינה להתפתח לכיוונים בלתי רצויים, לעיתים בצורה אופקית ביחס לשאר השיניים.

לעיתים שיני הבינה בוקעות חלקית בלבד, תוך שהן יוצרות כיסים (רווחים) ביניהן לבין השיניים שלפניהן. בכיסים הללו מצטברים שיירי מזון העלולים לגרום לדלקות המלוות בכאבים הבאים וחולפים, קשיי אכילה ונפיחות.